יש לנו איזה חוק בבית: צריך לראות את כל ה״גדולים״ בהופעה, בדגש על המבוגרים...
יום אחד ניגש הבן שלי ואמר שהוא היה ממש רוצה לראות את דני סנדרסון בהופעה. ישר אמרתי כן. ואז הבנתי שמעולם לא הייתי בהופעה של סנדרסון. סולו שלו. אז הלכנו, זאפה הרצליה יום שישי בערב, שולחנות צפופים, קרפצ׳יו ופיצה בתפריט. הקהל ידע כל מילה, הבן שלי ידע חצי, וזה הספיק.
אני כן יודע שסנדרסון ניגן שנים עם תמר אייזנמן ועכשיו ניגנה לצידו הילי בוימל. אוהב גיטריסטיות. חצי מהערב מצאתי את עצמי מסתכל עליה ולא עליו.
היה רוקנרול! הסתקרנתי מאוד כשראיתי בחפירות שלי סינגל של הילי ולאחר שמיעה חיכיתי לאלבום. חיכיתי לו כמה חודשים, וזה מסוג הציפיות שאני הכי אוהב, כשאין לך מושג מה יצא.
לא ממש הוייב של דני סנדרסון אלא אלקטרו דרים-פופ מרתק. סנדרסון הוא שירים שאתה יוצא איתם בפה, בוימל היא משהו שנשאר בגוף.